מושגי יסוד באיסלאם

האסלאם – דתם של מרבית דוברי הערבית

יותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם אימצו את האסלאם כדת וכדרך חיים. ריכוזי מוסלמים רבים יש באסיה ובמזרח התיכון וכן באפריקה. מרבית המוסלמים שייכים לזרם ה”סונה” ומיעוטם משתייכים ל “שיעה”. מרבית הערבים הם מוסלמים אך יש כמובן גם בני דתות אחרות. מרבית המוסלמים בעולם אינם דוברי ערבית. במאמר שלפניכם נפרוס בפניכם מידע אודות הדת ועיקריה.

הקראאן.

הספר הקדוש לדת המוסלמית הוא הקֻראאן. ספר זה נחשב בעיני המאמינים המוסלמים לספר אלוהי פלאי, בו כלולה כל החוכמה. על פי האמונה, קיבל הנביא מוחמד את פרקי ספר הקוראן מן המלאך ג’יבריל והעביר אותם לאחרים שהעלו אותם על הכתב. הקוראן מכיל את סיפורי הנביאים לצד הלכות והנחיות למאמין. בנוסף, יש בקוראאן מידע רב על שכר ועונש למאמינים ולכופרים. הקוראן אינו מסודר על פי כרונולוגיה. הפרקים הארוכים ביותר נמצאים בתחילת הספר והקצרים בסופו. פרק הפתיחה של הקוראן הוא הבסיס לכל התפילות שמצווה המוסלמי לומר.

יום השישי

היום המקודש בשבוע הוא יום שישי (יום אלגֻ’מְעָה). זהו היום הקדוש. אין איסור על עשיית מלאכה ביום הזה, אולם ביום זה מתקיימות תפילות המוניות במסגדים הכוללות דרשה. כיום מקובל יום שישי גם כיום שבתון אזרחי כללי בארצות מוסלמיות.

החגים

שני חגים מרכזיים יש באסלאם. עיד אלפטר הוא החג המציין את סיום חודש הרמדאן. עיד אלאדחא, החג הגדול, הוא המציין את סיום טקסי החג’. בחגים נפגשים בני המשפחה המורחבת. הדתיים מתפללים את תפילות החג. הגברים נותנים מתנת חג לבנות המשפחה והילדים זוכים כמובן לבגד חדש ומתנות. עיבור השנים, שהיה נהוג לפני האסלאם נאסר בהלכה המוסלמית, כך שלחגים אין עונה קבועה בשנה והם נודדים לאחור כ־11 יום מדי שנה.

העדות – השהאדה

“אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו”. נוסח זה מכונה “שהאדה” (עדוּת). משפט זה נאמר בתפילות ובכל הזדמנות. המשפט מחזק את הקשר בין המאמין לבין אללה ושליחו.

הכעבה

העיר הקדושה ביותר היא מכה, בה נמצאת הכעבה – מבנה קדום דמוי קובייה שאורך צלעו כ־11 מטרים, אותו מקיפים המוסלמים כחלק ממצוות החג’. באחד מקירות הכעבה נמצאת “האבן השחורה” אשר על פי האמונה הובאה מגן עדן. אבן זו היא סמל לריבונות אללה על העולם.

עמודי האמונה

אַרְכָּאן אַלְאִסלאם. חמש מצוות האסלאם המרכזיות המחייבות כל מאמין מוסלמי: אמירת העדות, התפילה, צום הרמדאן, העלייה לרגל למכה ומתן צדקה. באסלאם השיעי קיימת מצווה נוספת: ה”וַלַאִיָה”, הנאמנות לבית עלי, בן דודו וחתנו של הנביא. עלי  הוא “וַלִי אַלְלָּה”. כלומר “הממונה מטעם אללה” ויורשו הלגיטימי היחיד של מוחמד. השיעים מאמינים כי אך ורק צאצאיו של עלי זכאים לשלוט על העולם המוסלמי וכי כל שליט שאינו משושלת עלי אינו לגיטימי.

הנביא מוחמד

מוחמד נולד בעיר מכה שבמחוז חיג’אז בחצי האי ערב ב 570. המסורת המוסלמית מציינת שהייתה זו “שנת הפיל” (عام الفيل), כלומר, השנה שבה התנהל קרב בין שליטי אתיופיה לבין תושבי חיג’אז, באמצעות פילים. החדית’ מספר כי אביו של מוחמד היה עבדאללה בן עבד אל-מטלב (عَبْدالله) ממשפחת האשם (آلهاشم) משבט קֻרַיש (بَنو قُرَيْش). לפי חלק מהמסורות, שם אמו היה אמינה (آمنة), ואף היא הייתה משבט קורייש. אביו מת עוד בטרם נולד מוחמד, ואמו מתה כשהיה ילד קטן, לפיכך גדל מוחמד בבית  בבית דודו, אבו טאלב (أبو طالب). בשנות ה-20 לחייו, נישא מוחמד לח’דיג’ה (خَديجة), אלמנה עשירה כבת 40, שעסקה במסחר (העיר מכה הייתה מרכז סחר בינלאומי חשוב באותה תקופה). מח’דיג’ה נולדה למוחמד בתו פאטמה, שאותה השיא מאוחר יותר לבן-דודו, עלי בן אבי טאלב.

בתקופתו של מוחמד הייתה העיר מכה מרכז מסחרי בינלאומי חשוב, ושימשה גם מוקד פולחן לשבטים בחצי האי ערב. במרכז העיר עומדת עד היום הכעבה על-פי המסורת המוסלמית, מוחמד טיהר את הכעבה מן הפסלים האליליים ואפשר את הפולחן המוסלמי המונותאיסטי בה.

כאשר היה בן 40 (שנת 610 לספירה על-פי המשוער), ובעודו מתבודד במערה מחוץ לעיר מכה, נגלה בלילה (לילה המכונה “ליל הגורל” – “לילת אל-קדר”) אל מוחמד המלאך ג’יבריל .

מוחמד החל לנאום בפני תושבי מכה, מה ששמע לדבריו מפי המלאך ג’יבריל, שהתגלה אליו מדי פעם. בהדרגה נאספה סביבו עדת מאמינים. באחת הפעמים סיפר מוחמד כי המלאך ג’יבריל פקד אותו בלילה, ולאחר שערך לו טקס טהרה, הרכיב אותו על בהמה פלאית ומהירה מאוד ששמה אל-בוראק. עוד באותו לילה הגיעו אל מקום שמכונה מסגד אל-אקצא (שזוהה מאוחר יותר עם הר הבית בירושלים, ומכאן שמו של המסגד על הר הבית). משם הוביל אותו המלאך ג’יבריל אל שבעת הרקיעים, שם פגש את אברהם אבינו, משה רבנו ודמויות אחרות. ברקיע השביעי פגש את אלוהים וקיבל ממנו את המצווה להתפלל חמש פעמים בכל יום. הנביא מוחמד הוא הדמות המרכזית באמונה המוסלמית. רבות מאמירותיו של הנביא וכן של המקורבים וראשוני המאמינים קובצו לספרי התורה שבעל פה, החדית’.

אלהג’רה  – ההגירה

בשנת 622 לספירה הנוצרית, עזב מוחמד עם תומכיו את העיר מכה בשל לחצים שהופעלו עליו שם. הוא התיישב בעיר אלמדינה שהפכה לביתו הארעי עד שבערוב ימיו שב בראש צבאו אל מכה, כבש אותה, איסלם את תושביה וטיהר את הכעבה מן האלילים. ארוע ההגירה נחשב לראשית הספירה המוסלמית. השנה המוסלמית מכונה שנה “היג’רית”.

במאמר הבא נספר על צום הרמדאן, על זרמים שונים באסלאם ועל הדתות שפרשו מן האסלאם כמו הדת הדרוזית, העלווית והבהאית.